החלון | The Window \ Smadar Sheffi (Hebrew/English)
אֶל-קַצְוֵי עַד, אֶל-אַחֲרִית יָם?* , תערוכה שאני אוצרת בבית ביאליק תפתח ב 26 לדצמבר.מרגש לאצורבמבנה שהוא סמל תרבות ומתגלה, ככל שההיכרות איתו מעמיקה, כמקום שקוי משמעות מתפתלים ומצטלבים בו לכל הכיוונים, ספירלת תכנים שהולכת ומתפשטת לתוך העיר שמשנה פניה סביבו. הבית, על החדרים, התקרות הגבוהות וצבעי הקיר העזים, והויסטות פנימה והחוצה משמרים, לא פחות מעבר וממשות, גם פנטזיה על מה שרצו אבות העיר, ואולי יכול היה להיות דמות העיר.
אֶל-קַצְוֵי עַד, אֶל-אַחֲרִית יָם?
מאת סמדר שפי
ארבעה האמנים שעבודותיהם בפרויקט האמנות הראשון שלי בבית ביאליק ניר אדוני, אריק בוקובזה, ציבי גבע וחיה רוקין הם אמנים שרגישויות מסוימות ביצירתם נוגעות בנביעה – זליגה של עבר לתוך הווה, במקום בו נדמה שמתגלה לנו עבר שלא ידענו אודותיו, או שהודחק או השתכח. בעבודות האמנות שהם מציבים בבית יש הד לספק ולגעגוע שצפונים בבית היפה, השלו לכאורה. העבודות מצטרפות לעבודות של ראובן רובין, ש. עובדיהו, פ. ליטבינובסקי ורבים נוספים , שהיו תלויות בבית בשנים בהן התגוררו בו ח”נ ביאליק ומשפחתו. אם נרצה להרחיק לכת נחשוב עליהן כחלק ממה שיכול היה להיות באוסף ביאליק לו היה איתנו כיום.
Bialik House בית ביאליק
חיתוכי המתכת, של ניר אדוני הן כצלליות שחורות, כקו מתאר של עיר המתרחקת מחוף, הרגע בו המראה הופך מפסיפס מקומות לישות אחת גדולה, כשמיכה שמחליקה את הסכסוכים והמחלוקות לשחור קטיפה. הצללית בה אפשר לחפש תשובות אֶל-קַצְוֵי עַד, אֶל-אַחֲרִית יָם? חיתוכי המתכת, מוארים מאחור נוגהים אור כאילו מוקפים הילה. צללית קתדלרה שמעולם לא היתה בתל-אביב תלויה ליד צללית מסגד חסן בק שבנייתו הושלמה שנה לפני שביאליק התיישב בתל-אביב. העבודות מרחפות בחדר הקטן ומתקשרות למסורת עבודות בצלאל, עבודות של מאיר גור-אריה שגם פיסל את ראש ביאליק ואריחים מסטודיו זאב רבן המקשטים את העמודים והאח בחדר ההסבה.
Nir Adoni ,Catedral
The four participating artists in my project Art Intervention I in the Bialik House, Nir Adoni, Eliahou Eric Bokobza, Tzibi Geva and Chaya Rukin, share specific sensitivities of continuity and the ephemeral. The past flows into the present, an unknown past is being revealed, a past we did not know, or one which was repressed or forgotten.
The artworks exhibited in the Bialik House respond and echo the ambiguity and yearning manifested in this beautiful edifice, so peaceful on the outside. The new works are exhibited alongside paintings by Reuven Rubin, Shmuel Ovadyahu, Pinchas Litvinovsky and other Eretz Israel artists of the early 20th century, which graced the walls when Bialik and his family resided there. If we were to imagine a contemporary Bialik collection, these works could well be part of it.
A new exhibition of art interventions at the Bialik House, which I curated under the title “To eternity’s end, beyond the sea”(from Chaim Nachman Bialik’s poem, At Day’s End (1905),opens on December 26. Curating at a site which is a cultural symbol is exciting. The more I become acquainted with it, the more it reveals itself as a place with intricate layers of meaning, resonating and expanding through a changing city. With its high-ceilinged rooms painted bold colors, beautiful flooring and suites, the Bialik House preserves not only the past but the fantasy of what the founders envisioned as the future image of the “first Hebrew city.”
Bialik House בית ביאליק
Nir Adoni ,Untitled
Metal works by Nir Adoni look like black silhouettes forming the contour of a city as it recedes into the distance, the moment in which a view is transformedfrom a mosaic of different sites into one large entity, like a blanket smoothing over conflicts and disagreements into velvety blackness. Perhaps this is the silhouette in which we can search for answers “To eternity’s end, beyond the sea.” The metal cutout of a cathedral that was never built in Tel Aviv hangs near the form of the Hassan Bek mosque whose construction was completed one year before Bialik settled in Tel Aviv. The works float in the small room, reminiscent of the early Bezalel Art School style, such as works by Meir Gur-Arie, who also sculpted a bust of Bialik, and the decorative tiles from Ze’ev Raban’s studio which decorate the pillars and fireplace in the parlor.